למה כתבתי את ״משה – בן רעמסס״?

הספר הזה לא התחיל מדמות.

הוא התחיל משאלה.

״איך ייתכן שמשה גדל בארמון פרעה — ופרעה לא ידע מי הוא באמת?״

ככל שקראתי את סיפור יציאת מצרים, השאלה הזו לא הפסיקה להטריד אותי.

לא יכול להיות שמשה גדל בארמון המלוכה מבלי שפרעה ידע בדיוק מי הוא.

ואם הוא ידע…

למה הוא השאיר אותו בחיים?

ככל שהשאלה הזו העמיקה, היא הפסיקה להיות שאלה היסטורית — והפכה לשאלה אנושית, כמעט בלתי נסבלת.

מה קורה כשמלך מגדל כבנו את הילד שנועד להפיל אותו?

בתוך הארמון הזה לא התקיים רק סיפור של אימפריה ושל עם משועבד. התקיים שם קשר מסוכן הרבה יותר — קשר של אהבה שנבנתה על סוד ושל נאמנות שנמתחת עד קצה גבול היכולת.

מה ראה פרעה בילד הזה שגורם לו להמר על עתיד ממלכתו?

ומשה… ילד עברי שגדל בין שני אבות, שני עמים ושתי זהויות, בידיעה שהאדם שגידל אותו הוא גם זה שחורץ את גורל עמו.

משם התחיל המסע לרומן שמבקש לספר את סיפור יציאת מצרים מזווית אחרת: לא רק כמאבק בין שני עמים, אלא כטרגדיה אינטימית של אב ובן, של אהבה שהופכת לכלי נשק, ושל גורל שאי אפשר להימלט ממנו.

ומי עומד מאחורי המילים האלה?

קוראים לי משה קאזן. יזם ואיש עסקים, נשוי לתאה, אבא לניקול, ליאן ומאי.

סיפורו של משה הוא הסיפור המשמעותי ביותר של העם היהודי — סיפור של זהות, אמונה, חירות ובחירה. סיפור שריתק אותי מאז שאני זוכר את עצמי.

אבל ככל שהתעמקתי בו, מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב דווקא אל האדם שמאחורי הדמות העצומה: אל הילד שגדל בארמון פרעה, אל הזהות שנקרעה בין שני עמים, ואל הדרך שהפכה אותו למשה רבנו.

מתוך הסקרנות הזו נולד הספר הזה — ״משה – בן רעמסס״.